מלח הארץ
מאת: ד"ר אילן זמיר רופא הומיאופט
למען האמת קודם בואי למרפאת מלח היה נראה לי הרעיון משונה מעט. מלח? מרפא? אבל השיחה, שארכה למעלה משעה ואשר התנהלה בין קירות המלח, הייתה זו ששכנעה אותי כי יש משהו בדברים. התחושה כי הריאות הופכות לנקיות כמו תלתה בחלל. האוויר היה כאן צלול באופן מיוחד.
"השיטה אינה חדשה", אמר לי אלי חיים. "היא פועלת זה שנים רבות בארצות אירופה השונות: פולין, גרמניה, איטליה, בולגריה, הונגריה, רוסיה ואוקראינה – שם הטיפול מתבצע במכרות המלח הטבעיים. אלא שלא כל חולה יכול להגיע למקומות אלו, ומכאן צמח הרעיון של הקמת חדרי מלח".
את המלח לבנית חדר מלח כורים מעומק של 300 מ' מתחת לאדמה. המלח המשמש לבנית חדר המלח, בו אנו יושבים, מגיע מאוקראינה, שם מכרות המלח עתיקים ביותר. "המלח כורים בצורת גבישים - בלוקים במשכל כ"א של כ-20 או 40 ק"ג ומשתמשים בהם לציפוי כל קירות החדר. חלק מהגבישים מרסקים ומפזרים אותם על ריצפת החדר", הוא מסביר. חדר המלח בנוי בצורה אסטתית ובטוב טעם. כורסאות עור נוחות משלימות את החוויה, המטופלים מתרווחים בהם לשעה של מרגוע. רמקולים המוצמדים לקיר משמיעים מנגינות על פי בחירתו של המטופל. "יש המעדיפים לקרוא כאן, ילדים משחקים במשחקים שונים ויש שנרדמים – כל אחד על פי בחירתו שלו, אבל אין כל ספק כי השהייה בחדר מרגיעה מאד".
אנו נכנסים פנימה לא לפני שלבשנו נעלי ניילון לרגלינו. "בשביל לשמור על סטריליות". ריח המלח נישא בנחירים, מעין ריח ים, אך ללא הרטיבות השוררת על החוף. "בארץ המלח אינו מתאים לבניית חדר מלח, שכן הוא ולח ומכיל הרבה ברום. המלח המגיע מאירופה הוא יבש לחלוטין ונטול תוספות מיותרות". בתוך קירות האבן-מלח מרצדים אורותיהן של מנורות המלח. "יש אנשים המבקשים להמשיך את הטיפול בבית ורוכשים להם מנורת מלח. החום היוצא מהמנורה מסייע למלח להתפשט בחלל החדר וזה עוזר. אני לא יכול לומר שההשפעת המנורה היא כמו בחדר המלח, אך בכל זאת יש תוצאות גם משימוש במנור המלח".
"אנחנו מטפלים פה בסוגים שונים של מחלות", מסביר לי אלי חיים, המלווה חולים רבים בדרכם אל נשימות המלח. "חולי אסטמה, ברונכיט, נזלת כרונית ושאר מחלות אלרגיות של דרכי הנשימה – כל אלו מדווחים על שיפור משמעותי בתום סדרת הטיפולים. חדר המלח מצוין גם לאנשים העובדים בסביבה מזוהמת, באבק, חיידקים או חומרים רעילים, ומסייעת גם לניקוי הראות אצל מעשנים. בחדרים הסמוכים נמצאת הקליניקה של ד"ר אילן זמיר, רופא הומאופט. הלה הכיר בסגולות השיטה ובחר לבנות כאן את חדר המלח. להשלמת הטיפול של הפציאנטים המגיעים אליו".
מקובל לחשוב כי מלח הוא חומר המזיק לגוף כשהוא מגיע בכמויות גדולות. בשעה של שהייה בחדר מלח סופג האדם 5 מ"ג מלח, מתוכם רק 2 מ"ג הנכנסים אל מערכת הדם. במנה של סלט אנו אוכלים בממוצע 30 מ"ג של מלח, מה שאומר שאין ממה לחשוש.
שאלנו את ד"ר זמיר: איך פועלת השיטה?
"המלח, בו משתמשים, מכיל לא פחות מ-98 אחוזים של נתרן כלורי, מליחות גבוהה ביותר. בהשוואה למלח זה, המופק ממכרות שבאירופה, מכיל המלח שבים המלח רק 15 אחוז נתרן כלורי. המלח המרוכז סופח נוזלים מהאוויר. במכרות העמוקים והקרים נמוכה הטמפרטורה מטמפרטורת הגוף, והיונים השליליים שמפזר המלח בחלל המכרה מביא להתאדות הנוזלים שיצאו ממערכת הנשימה. כך מופרדת הליחה מן הנוזלים שקשרו אותה, והופכת לגוף זר, היוצא החוצה בעקבות שיעולים וכחכוחים. המלח גם מחטא את האוויר ומספק לנושם אוויר סטרילי ונקי מזיהומים. ריכוזו הגבוה של המלח מונע אפשרות של חיים עבור חיידקים. מערכת הנשימה שלנו, במידה ואדם סובל מאלרגיה, פועלת מתקונת לא תקינה. תגובתיות יתר גורמת להתקפצות והצרות סימפונות, להפרשת ליחות ושיעולים. גורמים אלרגיים "מרגיזים" ומעייפים את המערכת הנשימה ושהייה בחדר מלח משיבה לריאות יכולת תפקוד תקין ורגיעה החשובה לה כל כך".
מאיפה הגיעה השיטה?
"ברוסיה הנושא מפותח מאד. אבל לא רק שם. גם ברומניה ובפולין קיימות מכרות מלח רבים. באמריקה, לדוגמה, אין דבר כזה, שכן המלח אינו בנמצא שם באדמה, אבל במקומות בהם הוא מצוי, טיפול ע"י המלח קיים גם קיים. אנשים שמו לב לכך שהשהייה במכרות המלח, בהם עבדו, היטיבה עם בריאותם, וכך גילו למעשה את השיטה".
מה אורכו של טיפול?
כעקרון כל פגישה היא בת שעה, כאשר סדרה מורכבת מ-14 פגישות בחדר המלח. מומלץ להגיע בתדירות של פעמיים בשבוע. עם סיום הפגישות יכול המטופל לחזור לטיפול בתדירות פעמים בשנה. בדיקות שנערכו על ידינו הוכיחו כי אצל 85-90 אחוזים מהמטופלים חל שיפור ניכר לאחר הטיפול. 13-14 חודשים מאז הטיפול חש המטופל טוב יותר ועליו להשתמש פחות בתרופות קונוונציונליות או להתנתק מהם כליל. במידה וטיפול זה משולב עם טיפול הומיאופטי אצל ד"ר זמיר, יעילותו מתקרב לכ- 100%".
אנשים ממשיכים להגיע במשך שנה?
"בדרך כלל לא, שכן לאחר סיום הטיפול מרגישים תוצאות חיוביות".
עיר המלח
פאתי העיר וייליצ'קה, פולין.
הם נכנסו אל חללו הפנימי של מכרה המלח, מוצאים עצמם במחילות תת קרקעיות סבוכות. המדרגות, בהן החלו לרדת, התגלו ככמעט אין סופיות. מאות מדרגות, המוליכות לעומק של 135 מטרים מתחת לאדמה. 200 ק"מ של שטח, 9 קומות מתחת לאדמה. המנהרות נתמכות בקורות עץ כבדות ומוארות בפנסים. האוויר המלוח חדר לאפים, מביא עמו תחושת רעננות. מסביב הכול מלח. התמונות, קירות החדרים, הקישוטים, אפילו הנברשות עשויות מלח. ברוכים הבאים
לעולם המלח.
וייליצ'קה היא אחת מבין 12 האתרים המפורסמים ביותר בעולם. מדריך צמוד דאג להסביר לנוכחים איך כרו פעם את המלח ובאילו כלי עבודה השתמשו. את הדרך חזרה הם עשו בעזרת המעליות, איש מהם לא חשב על עלייה רגלית.
העיר הזו הפכה עם השנים גם לאחד האתרים, בו מבקרת כל קבוצה הנוסעת לאושוויץ. אבל מלבד היותו של המכרה מוזיאון תיירותי, עיקר תפקידו בהיותו בית מרפא. לכאן מגיעים חולים, הסובלים מבעיות בדרכי הנשימה. מספר ימים של שהייה במכרה גוררים תוצאות מפתיעות.
המקום מדהים ביופיו. כמו עיר ענקית, כולה מלח. 600 טון מלח מיוצרים כאן בכל יום, בפני המבקרים מציגים חלק קטן בלבד מכל זה. באחת הקומות שוכן בית חולים למחלות עור וריאות, דומה כי זהו המקום הטבעי ליצור בו בית מרפא מן הסוג הזה. כאן, בבטן האדמה, מצוי המחצב בעל סגולות הריפוי הנדירות. חדר המלח המיובא ממכרות שכאלו רק מנסה לדמות את זה של אמא טבע.
לפני שנים רבות כורי המלח היו עבדים, ששהו במכרה 18 וגם 20 שעות ביממה. רבים מהם נפחו את נשמתם בשל החום המעיק ובשל העבודה המפרכת. במקומות רבים נבנו לצד המכרה מגדלים גבוהים מעץ, כבל עבה נמתח בין המגדלים ועליו "נסעו" סלי המלח עד לחוף הים הסמוך. פועלים היו פורקים את הסלים ומטעינים את האוניות הממתינות בנמל. מנוע, שהושם בתוך מבנה ענק של עץ, הניע את הסלים מעל החבלים המתוחים.
במקום הזה הוחזקו גם עובדי הכפייה היהודיים, כשהם עובדים בתנאים איומים. הנאצים ימ"ש שלחו לכאן נערים יהודיים, שעבדו בתוך מי המלח מבוקר עד ליל. הם הורדו אל הקרקעית בעזרת חבלים, ועבדו במקום הנקרא כיום "מערת היהודים", על קיר המלח חרוט מגן דוד. כ- 700 יהודים עבדו במקום הנורא הזה. כאשר הגיעו הרוסים לכאן מצאו 70 אנשים מותשים ואומללים.
כיום השתפרו השיטות וחציבת המלח נעשית בדרך משוכללת ביותר. אולם סגולותיו של המחצב המלוח נותרו כפי שהן, ורבים ברחבי העולם חבים לו את בריאותם התקינה. ועכשיו, גם בישראל.
מעשה בסב
ברוך בקר הוא האיש שמאחורי אגדת המלח הישראלית.
תחילתו של הסיפור בסביו, מי שהיה חולה אסטמה כרוני. "סבא גר במקום מרוחק מאתנו, אבל כשנפגשנו באירועים משפחתיים תמיד חזר על עצמו המחזה העצוב. סבא ידע כי שתיית אלכוהול מזיקה לו, ובכל זאת לפעמים לא הצליח להתאפק ולגם כוסית קטנה של וודקה. ההתקף היה רק עניין של שניות, האוויר הכלוא בחזהו לא הצליח להשתחרר החוצה. סבא היה מתנפח ומאדים, נראה היה כי עוד מעט קט ייחנק. ואני, נכדו האוהב, הייתי עומד מולו כשכולי נחרד ואני חש חוסר אונים. ההתקפות הללו חזרו על עצמן בכל פעם מחדש".
"עם פרוץ המלחמה התגייסו הכול לצבא. סבא, שהיה אסתמטי, לא גויס, אולם כאשר המלחמה הלכה והתקדמה לא נותרה כל ברירה בידי הרוסים והם מיהרו לצרף גם אנשים מסוגו אל שורות הלוחמים. במהלך הקרבות נפצע ברגלו והועבר אל בית החולים, שהיה ממוקם באחד ממכרות המלח הגדולים. באותה תקופה נהגו להשתמש במכרות כמקלט מוגן ונוח בפני ההפגזות, 300 מ' מתחת לאדמה היוו מקום הגנה אידיאלי. סבא שם לב לכך, שבמקביל לריפוי הרגל משתפרת גם הרגשתו מבחינת הנשימה, והבין כי המלח היה בעזרו".
"עם שחרורו הביתה החליט לנסוע מידי שנה בשנה אל מכרה המלח שבפולין, הוא וסבתא נהגו לעשות את הדרך הארוכה לשם ולהעביר את הקיץ בתוך המלח. כך החלה החשיפה שלי אל סגולות הריפוי של המחצב הלבן, חשיפה שהביאה אותי להחלטה ללמוד על כך באופן מקצועי. 'ספאלאותרפיה', הוא שמה של ההתמחות, וברוסיה היא נכללה בין מקצועות הלימוד שבאוניברסיטאות".
ברוך גדל והיה לאיש, אבל את זיכרון ילדותו לא שכח לעולם. היה זה לפני מספר שנים כאשר הגיע סביו אל המכרה ולא יכול היה להיכנס. השומרים עצרו אותו. "אתה זקן מדי", טענו בפניו. "לא לוקחים אחריות". אחר כך הציעו לו להיכנס לחדר המלח הנמצא בבית הבראה. ברוך, נכדו, שמע והפנים. אם אין בארץ ישראל מחצב טבעי של מלח, יקים אותו במו ידיו. ששה מרפאות מלח הצליח להקים במשך השנים ועוד ידו נטויה. חלומו הגדול הוא להביא להכרה של קופות החולים בטיפול במלח.
מתי התחילו להכיר בסגולותיו של המלח לצורך ריפוי?
"במשך שנים פעלו בעולם מכרות מלח, ששימשו לחציבת מלח למאכל. העבודה בהם הייתה קשה ומפרכת, לא פעם נשלחו לשם אסירים, שנשפטו לעבודת פרך. ואם כי לא נעשו מחקרים מדויקים, הרי שהנתונים דיברו בעד עצמם. האסירים הללו, כמו גם העובדים האחרים במכרות, חיו שנים רבות יותר ומצב בריאותם השתפר שם פלאים. המסקנה הברורה הייתה כי למלח סגולות ריפוי ייחודיות".
"היו אלו הנאצים ימ"ש שהחל משנת 1939 החלו לבסס את המחקר בנושא, ומשנת 1967-1968 הפכה השיטה למדעית. כיום היא נחשבת כחלק מלימודי הרפואה. ברוסיה, למשל, נוהג כל רופא קופת חולים לשלוח את מטופליו לטיפול בחדרי מלח, במכרות המלח או לאינהלציות מלח. לעומת זאת, כלל לא קל שם לקבל מרשם של אנטיביוטיקה או קורטיזון. בארץ, לצערי, כמו גם בארצות הברית, רופאים הפכו למעין סוחרי סמים. השיטה האמריקאית, זו שאומצה גם כאן בארץ, מעודדת מתן תרופות. תרופא הזיקה לכבד? ובכן, נוסיף גם תרופה לכבד. גרמה נזק לכליות? נטפל גם בו בתרופות נוספות. וכך הולך הגוף ומתדרדר. אני אולי מתבטא באופן חריף מדי, אך מדובר בנושא כאוב מאד".
"קופות החולים בארץ אינן מאשרות טיפול בחדר מלח כחלק מסל הטיפולים שלהם", אומר לי אלי חיים. "שוכחים שיש אנשים, שלמרות מחיר לא גבוה, קשה להם לשלם עבור טיפול באופן פרטי. אבל אנשים מגיעים, מה לא עושים בשביל הבריאות?".
אנחנו יוצאים מחדר המלח, ואני מנסה לבדוק האם חל שיפור כלשהו במערכת הנשימה שלי. אז זהו, שלא הייתה לי ב"ה כל בעיה אתה הגעתי לכאן, כך שלא אוכל לדווח על "תוצאות מהפכניות", אבל להזיק בטח לא הזיק. מה שכן, ריח המלח עוד נישא באפי זמן רב אחרי צאתי מהמקום המלוח והמבריא הזה.
בברכה, ד"ר אילן זמיר רופא הומיאופט טל: 0505567224